במחקר עוקבה רטרוספקטיבי מבוסס אוכלוסיה עמדו על הקשר הפוטנציאלי בין דלקת מפרקים שגרונית (RA) לבין סיכון מוגבר לפתח מיגרנה, בהתחשב ברקע של תפקוד לקוי של מערכת החיסון ודלקת כרונית הידועה כקשורה לשני המצבים.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Headache: The Journal of Head and Face Pain, החוקרים ביקשו להעריך האם אנשים שאובחנו עם דלקת מפרקים שגרונית נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח מיגרנה לאחר מכן בהשוואה לאלו ללא דלקת מפרקים שגרונית.
החוקרים השתמשו במסד הנתונים של שירות ביטוח הבריאות הלאומי של קוריאה בין השנים 2010 עד 2017 וביצעו מעקב עד 2019. הם איתרו 42,674 חולים שאובחנו עם דלקת מפרקים שגרונית, לצד 213,370 מטופלים תואמי גיל ומין ללא דלקת מפרקים שגרונית.
קריטריוני אי-הכללה כללו מיגרנה קודמת, מחלה ראומטית אחרת ומשתנים חסרים. מבין החולים עם דלקת מפרקים שגרונית, 29,744 סבלו מדלקת מפרקים שגרונית עם נוגדנים (SPRA) ו-12,900 סבלו מדלקת מפרקים שגרונית ללא נוגדנים (SNRA). SPRA הוגדר על ידי ICD-10 קוד M05, מרשם של תרופות אנטי-ראומטיות שמשנות את מהלך מחלה (DMARDs) והצטרפות לתכנית מיוחדת להפחתת התשלום.
SNRA הוגדר על ידי ICD-10 קוד M06 ומרשם של תרופות אנטי-ראומטיות שמשנות את מהלך מחלה. התוצא העיקרי היה התרחשות אירועי מיגרנה, שהוגדרו באמצעות קוד ICD-10 של מיגרנה (G43).
מתוצאות המחקר עולה כי במהלך מעקב ממוצע של 4.4 שנים, 10.2% מהחולים עם דלקת מפרקים שגרונית פיתחו מיגרנה לעומת 8.3% מהביקורות. לחולים עם דלקת מפרקים שגרונית היה סיכון גבוה פי 1.2 למיגרנה (יחס סיכונים מותאם 1.21, רווח בר סמך 95%, 1.17-1.26) כאשר גם קבוצות SNRA ו-SPRA הראו סיכונים מוגברים בהשוואה לביקורות (עבורSPRA יחס סיכונים מותאם 1.20, 1.15-1.24 ועבור SNRA יחס סיכונים מותאם 1.26, 1.19-1.34).
בהשוואה לחולים עם SNRA, אלה עם SPRA לא הראו סיכון מוגבר (יחס סיכונים מותאם 0.94, 0.88-1.01). אוששה אינטראקציה משמעותית בין משתני משנה (זכר, מעשן נוכחי, אלה עם סוכרת ודיסליפידמיה) לבין הסיכון למיגרנה (p עבור אינטראקציה של <0.05).
החוקרים סיכמו כי דלקת מפרקים שגרונית קשורה לסיכון מוגבר לפתח מיגרנה, ללא קשר אם המחלה עם נוגדנים או ללא נוגדנים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
