במחקר נערך חיפוש במאגר המידע National Cancer Database (NCDB) אחר נתונים לגבי מקרי TCC עם cT1 ו- cT2 אשר טופלו עם נפרקטומיה חלקית (PN) או מלאה (RN) בין 2010 ל-2016. החוקרים ניתחו באופן רטרוספקטיבי נתונים דמוגרפיים של המטופלים וכן נתונים שהיו קשורים למאפיינים גידוליים ותוצאים סביב הניתוח, והשוו בין מקרים שנותחו בגישה פתוחה מתוכננת לבין מקרים שנותחו בגישה פתוחה בלתי מתוכננת.
עוד בעניין דומה
במחקר נכללו 152,919 מטופלים אשר עברו RN או PN לטיפול ב-RCC עם cT1או cT2 לאורך 7 השנים אשר נבחנו במחקר. שיעור הניתוחים בגישה פתוחה בלתי מתוכננת היה 3.9%, כאשר עבור cT1 PN היה השיעור הנמוך ביותר (2.7%) ועבור cT2 RN היה השיעור הגבוה ביותר (5.9%).
תוצאות המחקר הראו כי מקרים של המרה בלתי מתוכננת לגישה פתוחה נטו להיות עם שיעור גבוה יותר של עלייה בדירוג שלב המחלה. בהשוואה בין גישה פתוחה מתוכננת לבלתי מתוכננת, לא נמצא הבדל במשך האשפוז הפוסט ניתוחי. כמו כן, המרה בלתי מתוכננת של הניתוח לגישה פתוחה נמצאה כקשורה לסיכון מוגבר לשוליים חיוביים במקרים בהם בוצעה RN אך לא במקרים שטופלו עם PN.
החוקרים סיכמו כי תוצאות המחקר הראו שלא היתה השפעה על משך האשפוז במקרים בהם בוצעה נפרקטומיה בגישה פתוחה בלתי מתוכננת, אך המקרים הללו היו קשורים לסיכוי גבוה יותר לשוליים חיוביים במקרים שטופלו עם RN ולסיכוי גבוה יותר לאשפוז חוזר בתוך 30 יום במקרי cT1 שטופלו עם PN. כמו כן, שלב פתולוגי מתקדם יותר היה קשור להמרה בלתי מתוכננת לגישה פתוחה, סביר להניח בעקבות מורכבות הגידול.
מקור:
Jacob L Roberts et. al (2021) DOI: https://doi.org/10.1016/j.urology.2021.04.023