ממצאים בניסוי קליני אקראי שלב 3, הראו כי התמותה (60 יום לאחר האבחנה) של מטופלים אשר קיבלו טיפול מערכתי הייתה נמוכה משמעותית בהשוואה לחולים אשר נותחו לכריתת הגידול הראשוני תחילה. התמותה הייתה הגבוהה ביותר בקרב חולים עם רמות גבוהות של LDH, AST, ALT ו/או נויטרופילים.
עוד בעניין דומה
חשיבות כריתת הגידול הראשוני בחולים עם סרטן מעי גס mCRC וגרורות סינכרוניות בלתי ניתנות לניתוח אינו ברור. תפקיד כריתה כזו שנוי במחלוקת בעיקר בקרב חולים אשר הגידול הראשוני במעי לא גורם לתסמינים משמעותיים.
מחקר CAIRO4 הוא מחקר שלב 3 אקראי שהחל בשנת 2012, בו חולים עם mCRC חולקו באופן אקראי לטיפול סיסטמי או לכריתת הגידול הראשוני תחילה ואחריה טיפול סיסטמי. המחקר נערך בדנמרק ובהולנד. נכללו חולים עם סרטן המעי הגס שהוכח היסטולוגית, גרורות בלתי ניתנות לניתוח, וגידול ראשוני עם תסמינים מועטים או ללא תסמינים. הטיפול הסיסטמי כלל כימותרפיה עם bevacizumab.
תוצאות מחקר זה אשר פורסמו בעבר (JCO 39, no. 10 April 01, 2021, 1098-1107.) לא הראו יתרון הישרדותי לניתוח תחילה. למעשה המחקר הסתיים בטרם עת בשל חוסר תועלת. מטרת מחקר ההמשך היה - השוואה בשיעור תמותה מוקדמת (תוך 60 יום) בין שתי זרועות הטיפול. מטרה משנית הייתה זיהוי גורמי סיכון לתמותה מוקדמת גבוהה.
תוצאות: 196 מטופלים נכללו באנליזה זו, מתוכם 112 [57%] גברים; גיל חציוני 65 [59-70]. שיעור תמותה של 3% בזרוע הטיפול הסיסטמי לעומת 11% בזרוע הניתוח תחילה (95%CI, 6%-19%) (P = .03). בקרב חולים עם רמות גבוהות של LDH, AST, ALT ו/או נויטרופילים שנותחו תחילה נצפה שיעור תמותה גבוה בהשוואה לחולים ללא מאפיינים אלה.
יש לחכות לתוצאות המחקר הסופיות בנושא הישרדות כוללת. המשמעות היא שיש לנקוט משנה זהירות תוך בחינת הצורך האמיתי בכריתת הגידול הראשוני בחולים עם רמות גבוהות של LDH, AST, ALT ו/או רמות נויטרופילים.
מקור: