מחקר חדש בוצע במטרה לבחון את הסיכון לאוטם לבבי, שבץ (איסכמי והמורגי), מחלת עורקים פריפרית, תרומבואמבוליזם ורידי, פרפור עליות ורפרוף עליות (atrial flutter) ואי ספיקת לב במטופלים עם מיגרנה ובעוקבת השוואה מהאוכלוסייה הכללית.
עוד בעניין דומה
המחקר הוא מחקר עוקבה ארצי מבוסס אוכלוסיה. במחקר נכלל כל בתי החולים והמרפאות המסונפות בדנמרק מ-1995 ועד 2013. 51,032 מטופלים הסובלים ממיגרנה ו-510,320 אנשים מהאוכלוסיה הכללית בהתאמה לגיל, מין ושנה קלנדרית נכללו במחקר.
התוצאה הראשונית שנמדד היה Hazard ratio בהתאמה לקו-מורבידיות לתוצאים קרדיווסקולריים על ידי רגרסיית Cox.
סיכון אבסולוטי גבוה יותר נצפה עבור מטופלים עם מיגרנה בהשוואה לאוכלוסיה הכללית, לאורך מרבית התוצאים ותקופות המעקב. לאחר 19 שנות מעקב, ההיארעות המצטברת ל-1,000 איש בעוקבת המיגרנה בהשוואה לאוכלוסיי הכללית היה 25 בהשוואה ל-17 עבור אוטם לבבי, 45 בהשוואה ל25 עבור שבץ איסכמי, 11 בהשוואה ל6 עבור שבץ המורגי, 13 בהשוואה ל-11 עבור מחלת עורקים פריפרית, 27 בהשוואה ל-18 עבור תרומבואמבוליזם ורידי, 47 בהשוואה ל-34 עבור פרפור או רפרוף עליות ו-19 בהשוואה ל-8 עבור אי ספיקת לב.
בהתאמה, מיגרנה היתה בעלת קשר חיובי עם אוטם לבבי (Hazard ratio מותאם 1.49 ; 95%CI 1.36-1.64), שבץ איסכמי (2.26 ; 95%CI 2.11-2.23) ושבץ המורגי (1.94 ; 95%CI 1.68-2.23), כמו גם תרומבואמבוליזם ורידי (1.59 ; 95%CI 1.45-1.74) ופרפור או רפרוף עליות (1.25 ; 95%CI 1.16-1.36).
לא נמצא קשר מובהק עם מחלת עורקים פריפרית (Hazard ratio מותאם 1.12 ; 0.96-1.30) או אי ספיקת לב (1.04 ; 95%CI 0.93-1.16). הקשרים, בעיקר עם שבץ איסכמי, היו חזקים יותר בטווח הקצר (0-1 שנים) לאחר האבחנה בהשוואה לטווח הארוך (עד 19 שנים), בקרב מטופלים עם אאורה בהשוואה למטופלים ללא, ובקרב נשים בהשוואה לגברים. בתת עוקבה של מטופלים, הקשר היה עקבי לאחר התאמה למשתנים נוספים – BMI (Body Mass Index) ועישון.
לסיכום, מיגרנה נמצאה קשורה עם סיכון מוגבר לאוטם לבבי, שבץ איסכמי, שבץ המורגי, תרומבואמבוליזם ורידי ופרפור או רפרוף עליות. מיגרנה עשויה להיות גורם סיכון חשוב למרבית התחלואה קרדיווסקולרית.
מקור:
ערכה: ד"ר נועה יקירביץ